שְׁנִיצֶל דִּינוֹזָאוּר

מַעֲשֶׂה בְּאָדָם, אֲשֶׁר פִּיתָּה,

עוֹף בְּפִיתָּהּ.

נִיצֵּל עוֹף, וְהָפַךְ אוֹתוֹ,

לִשְׁנִיצֶל דִּינוֹזָאוּר!

וּלְבַסּוֹף, פִּיצָּה אֶת עַצְמוֹ,

עִם פִּיצָה,

וְהָלַךְ לִישׁוֹן,

לְאַחַר שְׁכִיבָה אֶת הָאוֹר!

בְּעֶצֶם אֵיךְ נוֹצְרוּ בְּדִיּוּק דִּינוֹזָאוּרִים?

מֵעֵין שִׁילּוּב שֶׁל לְטָאוֹת וְצִיפּוֹרִים?

אָז לָמָּה לֹא מוֹצְאִים,

דִּינוֹזָאוּרִים בַּיַּרְקוֹן?

אָז אוּלַי זֶה בְּעֶצֶם דְּרָקוֹן?

כְּמוֹ הַדְּרָקוֹנִים שֶׁיֵּשׁ בִּסִּין!

אֵיךְ יָכוֹל לִהְיוֹת, שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל,

אֵין בִּכְלָל דִּינוֹזָאוּרִים, רַק חַמְסִין?

בְּעֵבֶר הָיָה מִינְהָג,

קְצָת שׁוֹנֶה בְּתַכְלִית, בְּהֶחְלֵט,

בִּתְקוּפַת הַיּוּרָה,

בְּתוֹךְ פַּארְק הַדִּינוֹזָאוּרִים.

דַּוְוקָא הַדִּיְּנוֹזָאוֹרִים,

לַאֲנָשִׁים הֶחֱלִיטוּ, עוֹפוֹת לַתֵּת,

פִּיתּוּ וְטָרְפוּ בְּהֶרֶף עַיִן,

כְּאָשֵׁר לֹא הוֹתִירוּ פֵּירוּרִים.

הַדִּינוֹזָאוּרִים נָטוּ לְהִיכָּשֵׁל,

הֵם לֹא יָדְעוּ אֵיךְ לְבַשֵּׁל,

לְעַצְמָם שְׁנִיצֵלִים חֲדָשִׁים,

אָז הֵם טָרְפוּ רַק אֲנָשִׁים.

אֲבָל אִם הַדִּינוֹזָאוּרִים הָיוּ מְבַשְּׁלִים,

זֶה הָיָה שִׁיר שְׁנִיצֵלִים אַחֵר בְּעֶצֶם:

עַל מַעֲשֶׂה בְּדִינוֹזָאוּר, חָזָק וְאַלִּים,

שֶׁנִּיצַּל אָדָם, עַד הָעֶצֶם, לִשְׁנִיצֵלִים.